אפילו זקן יפני שמעולם לא דרכה את רגלו בארץ יטופל על ידי שאנדונג המסביר הפנים של סין למסע חייו האחרון.
שכב בארון הבד הוורוד הבהיר רקום עם פריחת הדובדבן ביד, כששכבות בד כותנה מתחתיו רכות ונוחות, ולאחר מכן סגור בעדינות את ראש הארון כדי להסתכל על צוהר הפלסטיק של השרידים.
לאחר שקיבל תנחומים מחברים, ארון הקבורה ממחוז קאו, מחוז שאנדונג, במרחק של 2000 קילומטרים משם, עטף את הגווייה היפנית ונדחק לתוך קרמטוריום, הפך לגוש אפר והשלים הלוויה בין זמנית עם המנוח.
ביפן, יותר מ -90% מארונות הקבורה מיוצרים במחוז קאו, שאנדונג. ניתן לומר שתעשיית הארונות של מחוז קאו דאגה לתוצאות העם היפני &.
מנהגי הלוויה של היפנים שונים מזה של סין, ויש לשרוף יחד את הארון ואת השרידים.
הארון חייב להיות קל ודליק כדי שניתן יהיה לשרוף אותו יחד עם האחר; שנית, עליו להיות מצויד היטב ולא להרעיש; ולבסוף, על הארון להיות בעל סמלים תרבותיים יפניים כגון פריחת הדובדבן.
מחוז קאו היא המפורסם" עיר הולדתו של פאולוניה" בסין. סוג זה של גידול קצר, קל משקל והעץ העמיד בפני לחות אינו מתאים לרהיטים, אך הוא הבחירה הראשונה להכנת ארונות קבורה.
ביפן, שבה משאבי הטבע דלים, עולה 2 מיליון ין לרכוש ארון פאולוניה דליק וקל, וזה מותרות שיכולה להעיר את המתים חיים.
הארון ממחוז קאו, מחוז שאנדונג, סין הוא רק חצי מחיר, והוא ללא ספק הבחירה החסכונית הטובה ביותר עבור היפנים.
כפי שכולנו יודעים, תוצרת סין=איכות טובה ומחיר נמוך, ונעשו מגוון רחב של מחלקות במחיר של יותר מ 200-2000 יואן.
הארון בסגנון המינימליסטי הזול ביותר, פורניר בלבד, ללא קישוטים אחרים. המחיר הנמוך של 200 יואן אינו שונה מעשיית רווחת הציבור. בכל פעם שנמכר ארון טונגפינג כזה, זה אומר עוד רוח רפויה ענייה עם בית.
הסרקופג במחיר של 300 ומעלה הוא הדגם הנמכר של הסלבריטאי באינטרנט. החלק החיצוני של הארון עטוף בבדים לבנים, ורודים ובצבעים בהירים אחרים. חלון קטן נפתח בראש הארון למחווה לשרידים. החלון הקטן נתלה בציציות של אותו צבע, שהוא בסגנון יפני טיפוסי.
עבור אנשים יפנים שחוששים לגרום צרות לאחרים, הדבר המנחם ביותר הוא לבחור באופן אישי בארון קבורה משביע רצון לפני המוות.
לא רק היפנים חושבים כך, אלא שאנשי הקאוקסיה המייצרים ארונות פאולוניה זולים משלבים גם את התפיסה החופשית והקלה הזו של חיים ומוות בכל יצירה.
ארונות קבורה יפניים עשויים לרוב מעץ מלא. על מנת להפחית את עלויות הלוגיסטיקה, אומני מחוז קאו שדרגו את העץ לפאולוניה חלולה חסכונית יותר. עבור אותו צד של עץ, עץ מלא יכול לייצר רק שלושה או ארבעה ארונות, ואילו עץ חלול יכול ליצור עשרות ארונות קבורה.
עלות הייצור ירדה באופן משמעותי, אך האיכות לא יורדת כלל. ארון פשוט לכאורה דורש יותר מ -200 אביזרים. ייצור ארונית יפנית דורש יותר מעשרה תהליכים במפעל מייבוש, חיתוך, ייצור ואריזת העץ, וכל אחד מהם מוקרן בקפדנות.
אפילו הציפורניים של העובדים בסדנה חייבות להיות נקיות. זו ההשראה שקיבל הבעלים של מפעל הארונות מלקוחות יפנים בעת ביקורו," עובדים שאינם מטפלים היטב בבעיות היגיינה אישיות אינם יכולים לייצר ארונות קבורה משובחים.&ציטוט;
כיום, כמעט 300,000 איש עוסקים בתעשיית עיבוד העץ במחוז קאו, עם ערך תפוקה שנתי של למעלה מ -50 מיליארד יואן. העסקים פורחים, אך חילופי האינטרסים בקהילה העסקית אינם משפיעים על העיסוק הנלהב באמנות של העם הקאוקסי.
& quot; אנו עורכים מחקר ארוך טווח על משקל, פיסול, מראה ודרישות לעיצוב, בד והדפסה של ארונות עץ.&ציטוט;
כמעט לכל מפעל יש צוות משלו ביפן, המתמחה במנהגי תרבות מקומיים ומגמות צריכה. עובדים חדשים בחברה אינם רשאים לעבוד בשלושת החודשים הראשונים. במקום זאת, עליהם ללמוד תחילה את התרבות והנימוס היפני.
אולי, מפעל הארון במחוז קאו כבר החל להתאים את הדוגמאות לעונת הפריחה הבאה הרבה לפני שהקולה בטעם פריחת הדובדבן תצא לשוק.
אם נאמר שהדובדבן על הארון הוא רקמת רגליים של אנשים קוקסיאנים בכדי להתאים את עצמם למנהגים היפנים, אז אומנות הגילוף על הארון היא חתיכת ברזל כאן.
שיתוף הפעולה הראשון בין הארון הקאוקסיאן לבין תעשיית ההלוויות היפנית החל בשנת 2000. באותה תקופה, יפן סיימה זה עתה את צמיחתה הכלכלית המהירה, והרווחים של מפעלי הארונות ירדו. עם זאת, שכרם של חובבי ארונות הקודש עדיין היה גבוה עד שמונה או תשע מאות יואן ביום, והיצרנים היו המומים.
מצד שני, מחוז קאוקסיאן, מחוז שאנדונג קיבלה את ההזמנה בהצלחה עם משאבי העץ האיכותיים שלה, כישורי גילוף העץ המורשת התרבותית שהועברו משושלות מינג וצ'ינג, ואמן חוטב עץ ששולם רק 10 יואן ביום בשעה הזמן ההוא.
כל סנטימטר של רקמה על ארון הבד וכל חריץ בדוגמת הארון מכיל את חוכמת ההישרדות של בעלי המלאכה של מחוז קאו שיכולים לשרוד בקלות בין מציאות לרומנטיקה.
